עבודה עם קלפים טיפוליים היא אחד הכלים הכי עוצמתיים שיש לנו בחדר. הם עוקפים את הראש, מדלגים מעל התירוצים ומגיעים ישר לרגש. אבל לפעמים, גם מטפלים מנוסים נופלים למלכודות קטנות שגורמות לכלי הזה לאבד מהאפקטיביות שלו.אז כדי שהקלפים באמת יעבדו בשבילכם (ובשביל המטופלים), הנה 3 טעויות נפוצות ואיך פותרים אותן בקלות:
מה קורה שם? לפעמים המטפל כל כך רוצה לעזור, שהוא מתחיל לפרש את התמונה עבור המטופל. למשל: "אני רואה פה בדידות בגלל הנעל שעומדת לבד".למה זה מפספס? הפרשנות היא שלכם, לא של המטופל. עבורו, נעל שעומדת לבד יכולה לסמל דווקא עצמאות וחופש.הפתרון:תהיו הסקרנים, לא היודעים. שאלו שאלות פתוחות: "מה תופס לך את העין בתמונה?", "איזו הרגשה עולה בך כשאתה מסתכל על הנעל הזו?". תנו למטופל להיות המומחה לחיים שלו.
מה קורה שם? מטופל תקוע, ואנחנו מנסים "לפתוח" את זה על ידי שליפה של 10 קלפים שונים לסיטואציות שונות באותה פגישה.למה זה מפספס? זה יוצר הצפה. המוח והלב צריכים זמן לעכל תמונה אחת חזקה. כשיש יותר מדי גירויים ויזואליים, המסר המרכזי הולך לאיבוד.הפתרון:"פחות זה יותר". תנו לקלף אחד להדהד. אפשר לעבוד על קלף בודד חצי שעה – להפוך בו, להסתכל על הפרטים הקטנים, על הצבעים, על מה שחסר בתמונה. העומק נמצא במיקוד.
מה קורה שם? אנחנו מנתחים את התמונה בצורה אינטלקטואלית: "הנעל הזו מזכירה לי את אמא שלי", ומסיימים שם.למה זה מפספס? קלפים הם כלי של שינוי, לא רק של הבנה. אם נשארנו רק בשיחה, לא יצרנו תנועה לעבר פתרון.הפתרון:חברו את הקלף לפעולה (בדיוק כמו ב-CBT). אחרי שהבנו מה הנעל מסמלת, שאלו: "אם הנעל הזו הייתה יכולה לעשות צעד אחד קטן קדימה היום, מה הוא היה?". הפכו את המטאפורה למשימה פרקטית במציאות.
לסיכום:
הקלפים הם המצפן, אבל המטופל הוא זה שמחזיק את ההגה. כשמשתמשים בהם נכון, הם הופכים לקיצור הדרך הכי מרגש שיש בטיפול. רוצים לראות איך זה עובד בשטח? ערכת הנעליים "בדרך שלך" מחכה לכם באתר עם עשרות סיטואציות ומטאפורות שפשוט פותחות את הלב.
