"למה הנעליים הכי יפות שלך עדיין סגורות בתוך הקופסה? "הסיפור שכל אישה חייבת לקרוא"
טיפים לאנשי טיפול, ייעוץ ואימון: זיהוי טעויות נפוצות בעבודה עם קלפים טיפוליים, ומה לעשות בפועל כדי לייצר תהליך בטוח, מדויק ומעמיק.
מכירה את הרגע הזה? את עומדת ליד הדלת הסגורה שלו, או יושבת איתו באוטו בדרך לחוג, ושואלת את השאלה הכי תמימה בעולם: "נו, איך היה היום?". ובצד השני? קיר. שתיקה. במקרה הטוב "בסדר", במקרה הפחות טוב "לא יודע", ובמקרה המצוי – הוא פשוט שם אוזניות ומסתכל מהחלון.התחושה הזו, שאיבדנו את המפתח ללב שלהם, היא אחת התחושות הכי מתסכלות שיש. במיוחד לנו, המטפלות, היועצות והאמהות, אלו שרגילות להיות ה"מנווטות" של המשפחה או הקליניקה. פתאום, בתוך הערפל של גיל ההתבגרות, המילים שלנו פשוט לא עוברות את הצד השני.
3 הטעויות שאתם כנראה עושים . כשאתם משאירים את הקלפים במגירה ולא עובדים איתם ונהנים מטיפול ומוצלח.
כשהשתיקה בחדר הופכת לפחד המקצועי שלך , איזה כלי יעזור לך לעקוף את "השומר בפינה" ויגרום לך לאושר ולסיפוק מהתהליך ושכולם שישאלו אותך: איך גרמת לו להיפתח ככה?
תסתכלו על התמונה הזו לרגע. באמת תסתכלו. הם לא צועקים, הם לא הופכים שולחנות, הם לא "ילדים בעייתיים". הם הילדים ה"טובים". אלו שיושבים בשקט, שרכונים על הספרים, שמתאמצים עד שהורידים בצוואר נמתחים. אבל אם תתקרבו קצת, תוכלו לשמוע את השקט הרועש של הייאוש שלהם.הם טובעים. הם טובעים בציפיות, הם טובעים בעומס, הם טובעים בתוך עולם שדורש מהם להיות "הכי" – הכי חכמים, הכי מקובלים, הכי חזקים. והם? הם רק רוצים לנשום. הם רק רוצים שמישהו יניח יד על הכתף שלהם ויגיד: "אני רואה כמה קשה לך. אני רואה כמה אתה מתאמץ. זה בסדר לא להיות בסדר". התסכול הזה הוא לא עצלנות. הוא עייפות של הנשמה.
לפעמים, כשאנחנו כל כך רוצים לעזור למטופל או לילד שלנו, אנחנו עושים את הטעות הכי גדולה: אנחנו מנסים למדוד לו את הנעליים. אנחנו בוחרים עבורו את המסלול, מזהירים אותו לא ללכלך את הסוליות, ומחזיקים לו את היד כל כך חזק – עד שהוא שוכח איך להרגיש את האדמה תחת הרגליים שלו.בקליניקה שלי, אני רואה את זה בכל יום. אנשים מגיעים כשהם אובדי עצות, לא כי אין להם לאן ללכת, אלא כי הנעליים שהם נועלים פשוט... לוחצות להם. הן לא שלהם.
הרגשתי שהגיע הזמן להקים בית דיגיטלי לכל הידע הזה. מקום שבו נוכל לדבר על מה שבאמת חשוב: החיבור בינינו לבין עצמנו, ובינינו לבין האנשים היקרים לנו.ם שבו מילים פוגשות רגש
גיל ההתבגרות הוא גיל של מסכות. הם עסוקים כל כך ב'איך אני נראה' וב'מה יגידו', שהם לפעמים שוכחים מי הם באמת. כשאנחנו שואלים "מה קורה?", הם שומעים חקירה. כשאנחנו מציעים קלף, אנחנו מציעים משחק.
איך תדעי מה הצעד הבא שלך? ערכת הקלפים "בדרך שלך" תלווה אותך בשינוי